על השתיקה
יהונתן גפן – מוסף שבת של “מעריב” 2.7.82
והיא שתיקתם של פוליטיקאים
ואנשי-רוח בעת הקרבות מתוך
אמונה שאין לדבר אלא אחרי
המלחמה.
קין קם להרוג את אחיו,
והארץ שתקה, קונסנזוס סביב,
ומעמק להר עברה לחישה:
עכשיו רוצחים. שקט, בבקשה.
הבל נרצח, השתיקה נשברה,
ויקים אלוהים ועדת חקירה.
עם יהודי הלך ונכחד
ומנגד שתק העולם מאוחד,
וכשמישהו ניסה להביע דיעה,
אמרו לו: חכה עד אחרי השואה.
ועד שהוּתר להקים צעקה,
עמים שלמים נעלמו בשתיקה.
לבנון עצמאית זה לא ענייני,
אמר החייל (הוא אתה ואני).
ענה הגנרל: תסתום את הפה!
קודם נמות ואחר-כך נראה.
תסתום את הפה כל זמן שיורים,
עכשיו נלחמים פה ולא מדברים.
נלחמים בשביל מה? שאל הנופל,
וענו לו שלושה מטחי ערפל.
הבוז לכם מלכדי האומה,
היודעים לדבר רק כשאין בשביל מה!
ובערב בחירות, אחרי שאמות,
יתחיל הפטפוט.